מעשה בא לידינו בשנת תק"ח, שפסק בין גשם לגשם ארבעים יום, וקצת רבני עיר הקודש היו רוצים לגזור תענית ציבור ככל החומרות של האחרונות, כמו שכותב הטור באורח חיים סימן תקע"ה, וקצת רבנים היו רוצים לגזור תענית ציבור פשוט כספר הרמב"ם, זיכרונו לברכה, שאין גוזרים תענית כצום חמור אלא בארץ ישראל, ובגלל המטר ובאותם עשר תעניות וכו' יעויין שם. ...
ואני הצעיר דעתי נוטה כדעת המקלים בדבר, משום שמרן ב'שולחן ערוך' סימן תקע"ה פסק כדברי רמב"ם, ואין לנו לעשות אלא כדברי מרן ב'שולחן ערוך'. ועוד ששמעתי מפי הרב הכולל כבוד מורינו החכם רבי ירוחם ווילנא, ישמרהו צורו ויחייהו, שבצפת לא עשו, אפילו באותם עשר תעניות חומרות אלו, מטעם שאין בזמן הזה סמוכים אפילו בארץ ישראל. ואף שפה עיר הקודש, ראינו שעשו מעשה לגזור תענית בגלל המטר, כצום כיפור היה דווקא כסדר השנוי במשנה אבל בכזה מקרה, שכבר באו הגשמים בעונתם ופסקו, לא ראינו שגזרו כן, ובוודאי שהיו עושים כדברי מרן ב'שולחן ערוך' והרמב"ם, זכרונו לברכה, אף שיש חולקים בדבר, וכל שכן שראוי להקל על הצבור. ... וגדול השלום, עשה שלום בינינו, שבאו הגשמים שנית בשופע גדול, ולא הוצרכנו לתענית כלל.