אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא לגאול את ישראל, אלא עד שיתפללו סך מה תפילות. והקשו חכמינו זיכרונם לברכה: והרי משגלו ישראל עד עכשיו, קרוב לאלפיים שנה, ובכל יום מתפללים שלוש תפילות, מלבד יום טוב וראש חודש ושבת שמתפללים יותר, אם כן בטח וודאי שישראל התפללו סך גדול שישלים המניין. ותירוץ פשוט שהשבועה של הקדוש ברוך הוא אינה על סתם תפילה, יהיה מה שיהיה, אלא על התפילות אשר יהיו בכוונת הלב, על דרך מה שאמר התנא באבות: 'וכשאתה מתפלל וכו' אלא רחמים ותחנונים לפני המקום', ולכן צריך כל אחד ואחד מישראל לשים לב להתפלל בשפה רפה, ובחיתוך האותיות, ובהכנעה ובאמירה רכה כעבד לפני אדונו, כי הגאולה תלויה בתפילה כשתהיה מסודרת וכנזכר. וזהו כוונת הכתוב: 'ויגש אליו יהודה' - אין 'ויגש' אלא לשון תפילה, כמו שנאמר 'ויגש אברהם ויאמר' - כלומר כשיגש האיש היהודי להתפלל ויאמר 'בי אדוני' - שיתפלל בשפה רפה ומבקש רחמים מאתו יתברך כעבד לפני אדונו, אז יתקיים בנו: 'ויגש אליו יהודה' - רמז למשיח בן דוד, שהוא מיהודה, ודברי הכתוב מתפרשים בשני אופנים.