'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך' - שצריך להרגיש שהעניות היא 'עמך' ואתה מתאווה לפרוסת לחם, ואין לך להשביע את רעבונך, ואז תרגיש את צער העני. או 'את העני עמך' - רוצה לומר: תראה את הילדים שהם 'עמך' - כלומר ילדיך, שהם נחשבים עניים, כי אין להם משלהם כלום והם תלויים בך, ככה העניים אין להם כלום משלהם, והם עיניהם תלויות בעשירים שיתנו להם. וחוץ מדרכנו, פירשו זיכרונם לברכה: כי אם אדם מלווה כסף לחברו, צריך להיות מעשה ההלוואה לפני עדים, שלא יעלה בדעתו לכפור, וכן שלא יכפור בפועל. ובצדקה צריך להיות להפך, צריך לתת בסתר, ככתוב: 'מתן בסתר יכפה אף'. וזהו פירוש הכתוב: 'אם כסף תלוה את עמי' - צריך להיות 'עמי' - מישהו שיעיד על כך. אבל 'את העני' - כשאתה נותן צדקה לעני, יהיה 'עמך' בלבד, כלומר אתה והעני ולא אדם אחר עמכם.