1937-1869חכם יוסף גרג'י נולד לאימו שושנה ולאביו חכם מתתיה גרג'י ביום ו' תמוז תרכ"ט (1869) בהראת שבאפגניסטן. את רוב תורתו למד מפי אביו חכם מתתיה, שהיה רבם של יהודי הראת. חכם יוסף גרג'י היה בקי בנגלה ובנסתר, ידע את חכמת הדרשנות, היה מוהל, שוחט וחזן אבל לפרנסתו, עסק במסחר, ועשה חיל.
בשנת התרס"ג (1903) ביקש לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר בעיר מרב שבבוכרה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. מנהיגיה הפצירו בו להיות להם רב העיר. הוא נאות, ושמש רבם במשך שבע שנים.
בשנת תרע"א (1911), כשלוש שנים לאחר עליית אביו לארץ ישראל, עלה גם חכם יוסף גרג'י לארץ ישראל. ולאחר שחונן את עפרה וביקר את צדיקיה הקבורים בה, השתקע כרבים מבני משפחתו וקהילתו בשכונת הבוכרים בירושלים. גם בארץ המשיך במלאכת המילה, והיה מרחיק למקומות שונים כדי לזכות במצווה יקרה זו. כשהיה מבחין, שמשפחת הרך הנימול, ענייה, היה מעניק להם בסתר סכום כסף כפי יכולתו. בנוסף היה דורש ברבים, והיה מלמד תינוקות של בית רבן, בעיקר מבני קהילות פרס, בוכרה ואפגניסטן.
בערב שבת, ביום ו' כסלו תרצ"ז (1937), לאחר שטבל במקווה והתפלל תפילת שחרית, הגיע לתלמוד התורה בו לימד. תוך כדי זימרת תלמידיו בפסוקי התורה, הניח ראשו על מעמד הספרים, ועלתה נשמתו לבורא עולם.
ספרו היחיד הוא 'עדות ביהוסף' - פרושים ודרשות על ספר תהילים, שכה חיבב. הספר יצא לאור עולם בירושלים, בשנת תרפ"ו (1926). על שמו הוקם בית המדרש 'תפארת יוסף' בשכונת הבוכרים בירושלים.
