חכם יחיא קאפח
החכם היומי על לוח השנה:
< כסלו ה'תשפ"ז November 2026 >
אבגדהוש
כא/1כב/2כג/3כד/4כה/5כו/6כז/7
כח/8כט/9ל/10א/11ב/12ג/13ד/14
ה/15ו/16ז/17ח/18ט/19י/20יא/21
יב/22יג/23יד/24טו/25טז/26יז/27יח/28
יט/29כ/30     

מקצת שבחו

מארי יחיא קאפח - המארי הישיש, נולד לאמו ולאביו שלמה (סלימאן) בשנת תר"י (1850) בצנעא שבתימן.
אמו נפטרה כשהיה בן שנה, ואביו נשא אישה אחרת. כשהיה בן שמונה נפטר גם אביו שלמה, מארי יחיא קאפח גדל אצל סבו שלום, שטיפל בו במסירות מתוך דוחק, ולמד אצל מארי חיים קורח, ומארי יוסף אלקארה. 
מארי יחיא קאפח נשא לאישה את נִעְמֶה. הוא עבד כצורף כסף, והיא כרוקמת ותופרת. המשפחה חיה בדוחק. חלק מילדיהם מתו, שניים מתוכם ברעב הגדול בשנת  תרס"ה (1905). רק בן אחד ושתי בנות נשארו בחיים. 
מארי יחיא קאפח היה ממייסדי וממנהיגי תנועת 'דור דעה', או הדרדעים, שפעלה בתימן, בעיקר בעיר צנעא, למען חזרתה של יהדות תימן לפסיקות הרמב"ם ורס"ג - טרם קבלת השולחן הערוך. הם התנגדו ללימודי קבלה ולספר הזוהר, ועודדו לימודי השכלה רחבה. פעילותו של מארי יחיא קאפח וחבורתו עוררה התנגדות בקהילה היהודית. מתנגדי ה'דרדעים', אף שהיוו את רוב הקהילה היהודית בצנעא, כונו בפי ה'דרדעים' 'עיקשים'. 
מארי יחיא קאפח - ממנהיגי ה'דרדעים', ומארי יחיא יצחק הלוי - מראשי הקהילה המשיכו לשתף פעולה בבית הדין והקפידו שלא ללבות את חילוקי הדעות, אלא שהמחלוקות החריפו לחרמות והלשנות, דבר שהביא להתערבות השלטון המקומי בחיי הקהילה היהודית מתוך חשש לערעור יציבות המשטר. 
בשנת תר"ס (1899), כשהיה כבן 50, מארי יחיא קאפח נבחר ל'חכם באשי' - הרב הראשי של תימן. כהונתו נמשכה שש שנים בלבד, ולאחריה התפרנס כמלמד תינוקות בביתו של חיים כסאר.
בשנת תר"ע (1910) מארי יחיא קאפח מונה למנהל בית הספר היהודי שהקימו העות'מאנים בצנעא. בית הספר היה מתוקן, ולמדו בו ערבית, תורכית, עברית ומדע לצד לימודי קודש. 
בסביבות שנת תרע"ג (1914) בית הספר נסגר בצו השלטונות, כנראה בשל הלשנות ועלילות שווא מצד מתנגדי תנועת 'דור דעה'. מארי יחיא קאפח, בנו מארי דוד, וחברים נוספים בתנועה, נכלאו בחשד לשיתוף פעולה עם הבריטים וערעור הסדר הציבורי. 
פעילות התנועה נאסרה, ובכלל האיסור מפגשי לימוד או תפילה בבתים פרטיים. חברי התנועה המשיכו להיפגש בסתר, והתקבצו כל מוצאי שבת לשיעורו הקבוע של מארי יחיא קאפח ב'מורה נבוכים' לרמב"ם.
בשנת תרע"ח (1918), באחד מגלי המעצרים, נתפסו מארי יחיא קאפח, שהיה אז כבן 68, בנו מארי דוד וחברים נוספים במהלך שיעור תורה. בנו - מארי דוד, אביו של מארי יוסף קאפח, שהיה אז רק כבן שנה, הוכה נמרצות בידי השוטרים. קת אחת הרובים פגעה קשות בצלעותיו. הנזק הלך והחמיר והוא מת מפצעיו.
מארי יחיא קאפח נפטר ביום י"א כסלו תרצ"ו (1936) ונקבר בצנעא. 
מאיר יחיא קאפח כינס את דעותיו ודרכו בהתנגדות לקבלה בספר 'מלחמות השם', שיצא לאור רק אחרי מותו. התכתבויותיו עם הלל צייטלין בנוגע לקבלה נדפסו בספר 'דעת א-להים'. הערות הלכתיות על הלכות שחיטה וטריפות מפרי עטו נמצאות עדיין בכתב יד. את תשובותיו ההלכתיות הקפיד לכתוב בקיצור נמרץ. 

הצהרת נגישות