1830-1747חכם ששון שנדוך, שנודע גם כחכם ששון עג'מי או בכינויו הרש"ם, נולד לאמו פרחה ולאביו מרדכי בשנת תק"ז (1747) בבגדאד. על ילדותו ידוע מעט מאוד. בשנת תקכ"ב (1762), בהיותו בן 15, התלווה לשני רבנים, שהגיעו מארץ ישראל להשתטח על קברו יהושע בן יהוצדק כהן גדול. הרש"ם כותב כי יהושע בן יהוצדק, התגלה אליו על הקבר, והבטיח לו שיהיה מושל בבגדאד. מאז ליוו את חייו מעשי ניסים, רפואות וישועות, שעמדו לקהילה היהודית בבגדאד כמגן כנגד רדיפות.
חכם ששון שנדוך היה מקובל ונערץ גם בקרב לא יהודים בבגדאד. כינויו 'עג'מי' (פרסי), ניתן לו לאחר שריפא את בנו של אחד משרי בגדאד הערבים. כאות תודה קיבל לבוש יקר עם פסים בסגנון פרסי.
בשנת תקע"ב (1812) התמנה חכם ששון שנדוך כממונה על הכתובות והקידושין בבגדאד. למעשה ליווה אדם מלידתו ועד קבורתו, שכן שימש מוהל, רב מקדש ואחראי על הקבורה.
חכם ששון שנדוך היה בעל קול ערב במיוחד, ושימש כחזן בבית הכנסת הגדול בבגדאד. החכם חיבר פיוטים רבים, חלקם מושרים עד היום בקהילות יהודי עיראק. בזמן בצורת קשה, שפקדה את עיראק, עלה לתיבה כשליח ציבור. גשמי ברכה החלו לרדת, כשהחל להתפלל את תיקון הגשם.
חכם ששון שנדוך היה גם אומן, שנודע בכישרונו לכתיבה תמה. החכם כתב על גרגר חיטה את הפסוק 'ארץ חיטה ושעורה...'. בכישרונו השתמש כדי לבנות דגמים לימודיים של המקדש ושל המשכן. חכם ששון היה זה שעיצב את הפרוכת של בית הכנסת הגדול בבגדאד בדוגמת תבנית המקדש וחלוקת הארץ לנחלות שבספר יחזקאל. הפרוכת שימשה בשמיני עצרת בלבד.
חכם ששון שנדוך כתב חיבורים רבים. לא כל כתביו שרדו. בין ספריו הנמצאים בידינו היום: 'מזמור לאסף' - דינים על התפילה, דרושים ופיוטים; 'דבר בעתו' - דינים, דרושים ופיוטים למועדי השנה, שבת, ראש חודש וחגים; 'אמרי ששון' -;ספר מוסר; 'תהילה לדוד' - פירוש על פרק קמ"ה בתהלים על פי הקבלה, דרשות ופיוטים.
חכם ששון עג'מי שנדוך נפטר בו' טבת תק"ץ (1830) ונקבר בבגדאד.
