חכם משה מרציאנו, נולד ךאימו ולאביו חכם רחמים מרציאנו בעיר דבדו מרוקו בחודש סיון תרע''ז (1917). הוא נקרא על שם סבו הרב הגאון רבי משה. משפחתו נמנית על ענף משפחת מרציאנו המכונה 'בן עקו' – בן יעקב.
בצעירותו למד בדבדו אצל דודו חכם שמואל מרציאנו, ואחר כך אצל חכם יוסף מרציאנו. בהיותו כבן חמש-עשרה הצטרף לישיבתו הגדולה של חכם שלמה הכהן, בה בילה כשבע שנות לימוד ביגיעה ובהתמדה במהלכן אף היה לבעל משפחה. בתקופת לימודיו התפרנס בדוחק כשליח ציבור ומתמיכת בני המשפחה.
בשנת תרצ''ט (1939) נשלח על ידי רבו, חכם שלמה הכהן, לשרת בקודש בעיר תאוורירת, שם שימש כשליח ציבור, מרביץ תורה, שוחט ובודק ומלמד תלמידים של כל בני הישוב.
בשנת תש"ד (1944) הוזמן לכהן כראש ישיבה, בעיר אוג'דה, בישיבה שהוקמה על-ידי הגבירים בני משפחת עובדיה. בישיבה למדו בתנאי פנימייה ללא תשלום, והישיבה דאגה לכל צורכיהם. באוג'דה זכה חכם משה מרציאנו להיות סמוך וקרוב לרבו הנערץ חכם שלמה הכהן, שכיהן בתקופה זו כאב בית דין בעיר.
בשנת תשי''א (1951), עבר בהצלחה את הבחינות לדיינות לפני ועדת רבנים בראשות חכם שאול אבן דנאן, בבית הדין הגדול בעיר הבירה רבאט. בשנת תשי''ג (1953), התמנה לדיין בעיר מלאל, וכעבור שלוש שנים הוזמן לכהן כדיין בעיר הגדולה אוג'דה, בבית הדין בראשות חכם אפרים אנקאווא. בשנת תש''ך (1960) התמנה לסגן ראש אב בית דין של חכם ציון אבן דנאן.
בעקבות העלייה הגדולה לארץ ישראל של שנות השישים, התרוקנה העיר אוג'דה מתושביה היהודים. בשנת תש''ל (1970), הוזמן חכם משה מרציאנו לקזבלנקה לכהן כדיין בבית הדין בראשותו של חכם שלום משאש.
בשנת תשל''ג (1973) ערב מלחמת יום הכיפורים, עזב את משרתו הרמה, קם ועלה לארץ, לחונן את עפרה. הוא קבע את דירתו בעיר לוד, והתמנה כרב בלשכת הרבנות בעיר.
בהיותו כבן שמונים שנה, לאחר מחלה קצרה נתבקש לישיבה של מעלה בעיר לוד, ביום שלישי כ''ג בשבט תשנ''ו (1996), והשאיר אחריו משפחה ענפה, נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ.
בשל ענוותנותו, חכם משה מרציאנו לא פרסם בחייו, ורק לאחר פטירתו הרב ד''ר משה עמאר, ערך והוציא לאור את הספר 'מורשת משה שו''ת וחידושים' מכתבי הרב משה מרציאנו בשנת תשנ''ח (1998).