1981-1881בשנת תרע"ז (1917), בזמן מלחמת העולם הראשונה, והוא כבן 35, גויס לשירות כחייל בצבא התורכי, כנראה בשל כוחו, גבורתו, ומידות גופו. למרות התנאים הקשים בצבא התורכי, לא הכניס טרפה לפיו, גופו נחלש, וחלה. בשל מחלתו ערק מן הצבא, אך נתפס והיה צפוי לעונש מוות. בחסדי ה', הזדמן לפניו, קצין תורכי בכיר, שסבל מכאב שיניים חריף. החכם כתב לו "פתקא", שריפאה את הקצין מכאביו. משראה הקצין את גודלו וחוכמתו, פטרו מעונשו, ושיחררו מחובת הגיוס.
קשריו הטובים עם קציני הצבא והמושל התורכי, עמדו לזכותו אף שכיהן כאב בית הדין בעיר עמדייה, עת עמד בראש מפעל העלייה לארץ ישראל. החכם דאג לעלייה ארצה משפחות, משפחות, ובשנת תרצ"ד (1933), זכה ועלה לירושלים. לימים קבע משכנו, מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת 'זיכרון יוסף' מתחת לבית הכנסת 'הנביא יחזקאל' לקהילת העמדים, יוצאי העיר העתיקה, שם המשיך לשמש כרב, מורה, שוחט, מוהל, דרשן ופוסק הלכה. החכם נודע ברבים בעיקר בזכות חיבורו "מעשה הגדולים" דרשות וסיפורים על פרשות השבוע. החכם תרגם את התנ"ך לכורדית, כתב פיוטים, חיבר פרוש לספר הזוהר 'קרבנין ועלוון'.
