1953-1880בנוסף ללימודיו בישיבה, שכר אביו בעבורו מורים פרטיים שישלימו את השכלתו בלימודי לשון, דקדוק וספרות.
חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל התייתם מאביו בצעירותו, אך הספיק להתרשם ממסירותו לצורכי הציבור.
בשנת תר"ס (1900), בגיל עשרים שימש כרב בישיבה הגדולה בירושלים וייסד 'בית חינוך ליתומים בירושלים' לעדת הספרדים, וכן ישיבה להכשיר צעירים ספרדים לרבנות.
בשנת תרע"א (1911) נבחר לשמש רב ראשי של קהילת יפו.
בשנת תרפ"א (1921) נתבקש לשרת בקהילת שאלוניקי שמנתה כשבעים אלף יהודים. שם נשאר כשנתיים, ועם שובו לארץ נבחר למשרת הרב הראשי של תל אביב- יפו.
בשנת תרצ"ט (1939) נבחר לכהונת הראשון לציון ועבר לירושלים. מעבר לפעילותו הרבנית, היה הרב חבר הוועד הלאומי, שותף בכינוס היסוד של הסוכנות היהודית, נציג היישוב בפני השלטון הבריטי וציר בקונגרסים הציוניים. היה שותף לכל עניין ציבורי בארץ, גם כאיש ציבור ומדינאי, וגם בעיקר כמייצג הרוחני של עם ישראל.
חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל נפטר ביום כ"ד אלול תשי"ג (1953).
