מקצת שבחו

חכם יצחק אקריש נולד לאביו אברהם ולאימו בשנת תקע"ח (1818) בקושטא.

תורתו למד ולימד בישיבת הנגיד אברהם פואה בקושטא. גדל בתורה וביראה, והעמיד תלמידים הרבה. היה פוסק הלכה, ותשובותיו משנת תר"ב (1842) עד תרל"ב (1872) יצאו לאור בחיבורו 'קרית ארבע'. בישיבתו לימד כראש מתיבתה, משנת תרי"ב (1852), גם החכם שלמה אליעזר אלפנדרי. 

בשנת תרי"ח (1858) נוסד בית ספר יהודי, בו נלמדו שפות ומקצת לימודי חול ומלאכה ע"י הבנקאי היהודי אברהם די קמונדו, שהיה בעל השפעה רבה בחצר הסולטאן. חכם יצחק אקריש וחכם שלמה קמחי בעל ה'ימי שלמה' נאבקו כנגד פתיחת בית הספר, והחרימו את מי ששלח את ילדיו לבית הספר. זאת כנגד דעתו של החכם באשי משה הכהן, וראשי הקהילה, שתמכו בפתיחת בית הספר. בשיא המאבק, קם חכם יצחק אקריש, התפרץ לארמונו של די קומונדו, והכריז על נידויו בתקיעת שופרות. החכם באשי, הורה על מעצרו ליום אחד, בתנאים נוחים. אלא שמעצרו נעשה בביזיון, והוא הובל בכבלים, והוכנס לכלא עם פושעים. המעשה גרם זעזוע בקהילה היהודית, ביום שישי שלאחר המקרה יצאו כארבעים אלף מיהודי קושטא לתפילת מחאה על מסלול הגעתו של הסולטאן עבד אל-עזיז למסגד אל איוב, וביקשו את שחרורו. הסולטאן נעתר לבקשתם, וחכם יצחק אקריש נישא על כפיים לביתו.

המאבק בין סיעתו של חכם יצחק אקריש לחכם באשי משה הכהן הלך והתעצם, גם לאחר מותו של החכם באשי, ומינויו של חכם יעקב אביגדור. בשנת תרכ"ב (1862) בהתערבות הממשלה העות'מאנית, נקראו לקושטא בית דין של חכמים, ובתוכם החכם באשי של איזמיר החכם חיים פלאג'י והחכם באשי של אדרינופול החכם יקיר גירון. חכם יקיר גירון מונה לחכם באשי של קושטא, ובית הדין התיר פתיחת בית הספר בתנאים מסוימים. חכם יצחק אקריש שהמשיך להחזיק בדעתו, נאלץ לעזוב את קושטא. לבסוף זכה ועלה לארץ ישראל בשנת תרל"ד (1874), והתיישב בעיר חברון.

חכם יצחק אקריש נפטר, מדוכה בייסורים, ביום כ"ח אלול תרמ"ו (1886), ונטמן בהר הזיתים.

חיבורו 'קרית ארבע' - דרושים, חידושים ותשובות, יצא לאור בירושלים בשנת תרל"ו (1876)