מקצת שבחו

חכם מנחם מנשה נולד לאמו ולאביו חכם יעקב מנשה בשנת תרנ"ג (1892) בטורקיה. 
בשנת תרס"ג (1903), אביו נפטר והוא נותר עם אמו וארבעת אחיו. חכם מנחם מנשה למד מחכמי בורסה, ובהמשך מחכמי איסטנבול, ובתוכם חכם שלמה אליעזר אלפנדרי - הסבא קדישא. 
בשנת תרע"א (1911) נשא לאשה את אסתר למשפחת חרז שהייתה בת למשפחת נדבנים מאדריאנופולי. 
בשנת תרע"ג (1913) גויס לצבא העות'מאני והשתתף במלחמת העולם הראשונה. בצבא העות'מאני השתדל בכל מאודו לשמור על התורה, ולרומם רוחם חיילים יהודים נוספים ששרתו עמו. תוך תקופת שירותו בצבא ברח לביתו, ונדר שאם ה' יצילהו, יעלה לארץ ישראל. 
בשנת תרע"ח (1918), עם תום מלחמת העולם הראשונה, עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו, דרך היבשה, מגבול לבנון. חכם מנחם מנשה התיישב עם משפחתו בשכונת בית ישראל בירושלים.
בירושלים חכם מנחם מנשה התפרנס כנפח, ועסק בזיכוי הרבים. הוא פתח מרכז לתורה ולתפילה בשם 'חברת אהבת חיים'. מלבד תלמוד התורה שהתקיים שם, ושיעורי התורה הרבים, חכם מנחם מנשה עסק גם בגמילות חסדים ובעזרה לנזקקים. אחת לתקופה היה עורך נסיעות לקברי צדיקים בגליל. חכם מנחם מנשה היה שוכר משאית או שתיים, והיה מעלה עמו כ60 איש לערוך תיקונים ותפילות לטובת כלל עם ישראל.
עם הקמת מדינת ישראל נתרבו העולים לארץ ישראל, חכם מנחם מנשה שכר עבור ילדי העולים החדשים מלמד על חשבונו, והיה דואג למזונם, שיהיו פנויים ללימודם. 
חכם מנחם מנשה נפטר בירושלים ביום י"ב אלול שנת תשכ"ח (1968).
חכם מנחם מנשה חיבר כמה חיבורים, שלושה מהם יצאו לאור: 'ליקוטי מנשה' - ליקוטי הלכות כתובים בשפה פשוטה בעיקר על אורח חיים, 'אהבת חיים' - הכולל דרשות, הלכות (שנלקחו מליקוטי מנשה) ומעשיות על סדר פרשת השבוע. בנוסף הדפיס קונטרס קטן בשם 'שער החיים'. כתבים נוספים אבדו במהלך השנים.