ראוי לנו לקרב כל הבא לחזות בנועם ה', ובפרט לקרב את זרע יעקב, ללמדם תורה, וכמו שאמר התנא: 'הוי אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. וזאת הבחינה האמיתית אם תורתו לשמה אם לאו, כי אם הוא לומד לעשות נחת רוח לבורא, הוא אוהב וחושק שגם אחרים ילמדו חכמה, להיות לרצון ה', ודומה לבן שאוהב את אביו ומכבדו ומאכילו וכו', שבוודאי הגמור רוצה שגם אחיו יכבדוהו, ולא יגרמו לו שום צער, חס ושלום. מה שאין כן אם תורתו שלא לשמה, חס ושלום, והיא לו לעטרה וקרדום, אז שמחתו שיהיה הוא לבדו חכם ורב, ולא יקרבו אחרים בגבולו.