זאת לפנים בישראל, מתקנת משה רבנו, עליו השלום, לדרוש הלכות חג בחג, וסמוך לחג, להודיע לעם את חוקי הא-לוהים ותורותיו, הלכות הנצרכות לחג הבא לקראתם בשלום. אמנם בימים האחרונים, נתחלפה השיטה, שחכמי הדור דורשים בדברי אגדה ומשלים ורמזים וכיוצא. ...
ולפי עניות דעתי, לתת טעם על זה, על פי מה שמובא בילקוט שיר השירים, וזה לשונו: 'אמר רבי יצחק: בראשונה שהייתה הפרוטה מצויה, אדם מתאווה דבר משנה, דבר הלכה, דבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנחנו חולים משעבוד מלכויות, אדם מתאווה לשמוע דבר מקרא, דבר אגדה'. עד כאן לשונו. ... ואם זה נאמר בימי חכמי התלמוד, מה נענה ומה נאמר אנו אחריהם, בימים האלה שכלתה פרוטה מהכיס, ורבו הגזרות מכל עבר ופינה, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ה' יצילנו. בוודאי הגמור, קשה מאוד לעם לשמוע ולהבין דבר הלכה, ואין הלב נמשך אלא למדרש ולאגדה. וכאומרם זיכרונם לברכה: 'משען לחם' - אלו בעלי התלמוד. 'משען מים' - אלו בעלי אגדה, המושכים ליבו של אדם כמים. וביותר תגדל שמחת האיש הישראלי באגדות, המדברים בשבח ישראל, ובשבח תורתו תורת ה'.