מקצת שבחו

חכם יוסף חוסה פאור הלוי נולד לאביו ולאימו בשנת תרצ"ד (1934) בבואנוס איירס בארגנטינה.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי יהודי סוריה, ובראשם רבו חכם אליהו הכהן פריווה, במקביל למד לימודי חול בבית הספר הכללי. בשנת תשט"ו (1955) החל ללמוד בישיבת לייקווד בניו ג'רזי בארצות הברית. הוא נחשב עילוי, והיה מתלמידיו הבחירים של ראש הישיבה, הרב אהרון קוטלר. מאחר והתגעגע ללימוד התורה החלבי, היה נוסע לברוקלין ללמוד מפי חכם שאול מטלוב עבאדי, שלימד בביתו קבוצה מצומצמת של תלמידי חכמים.
בשנת תשט"ז (1956) עבר לברצלונה, שם למד באוניברסיטה. בשנת תשכ"ד (1964) קיבל תואר דוקטור על מחקרו בנושא תרגום אונקלוס. במקביל לא הפסיק מלימודיו לרבנות. בשנת תשכ"ג (1963) הוסמך לרבנות בידי חכם סולימן חוגי עבודי, אב בית הדין בירושלים. בשנת תשכ"ו (1966) הוסמך לדיינות בידי חכם שאול מטלוב עבאדי. בשנת תשכ"ח (1968) הוכשר כרב קהילה בידי חכם אהרון יוסף הכהן
בשנת תשכ"ז (1967) החל לעבוד כמרצה בבית המדרש לרבנים בארצות הברית. לפני שהתחיל לעבוד שם התייעץ עם רבו, חכם שאול מטלוב עבאדי, ועם חכם דוד די סולה פול, רב בית הכנסת הספרדי-פורטוגזי 'שארית ישראל' במנהטן, ונשיא התאחדות קהילות הספרדים בארצות הברית. כעשר שנים לאחר מכן, בגיל 44, בשנת תשל"ח (1978) התמנה כפרופסור מן המניין בבית המדרש לרבנים.
לצד עבודתו שם לא הפסיק להרביץ תורה ברבים במוסדות הקהילה היהודית של יוצאי חלב בברוקלין,
ובפרט בבית הכנסת 'שערי ציון'. היו גדולי הרבנים החרדים בארצות הברית, שיצאו נגדו כדי שיפסיק את עבודתו בבית המדרש לרבנים אבל הוא זכה לגיבוי של חכם שאול מטלוב עבאדי.
בשנת תשמ"ד (1984) עזב את בית המדרש לרבנים, ועמד להתמנות לרב בית הכנסת 'שערי ציון' בברוקלין. לאחר מחאה של רבנים חרדים כנגד המינוי, חכם שלום משאש, רבה של ירושלים, כינס בית דין מיוחד בעניינו, שגיבה את חכם יוסף פאור הלוי. אך מאחר והלחץ לא פסק, חכם יוסף פאור הלוי עזב ועבר ללמד בשיקגו.
בשנת תשנ"ה (1995) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא הקים את מרכז מורשת ספרד, ושימש פרופסור במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, ופרופסור במחלקה ללימודי משפטים במכללת נתניה.
חכם יוסף פאור הלוי נפטר ביום רביעי י"ח בסיוון תש"פ (2020) ונטמן בבית העלמין בנתניה.
במהלך חייו הוא חיבר עשרה ספרים, ופרסם למעלה ממאה מאמרים. ספריו שהתפרסמו בעברית הם: 'הרב ישראל משה חזן: האיש ומשנתו', ו'עיונים במשנה תורה להרמב"ם'.