על ידי הספר 'בית יוסף', אשר עליו הקדיש רבי יוסף קארו קרוב לחצי שנות חיי האדם על האדמה, עלה בידו לחבר החיבור, היותר ענק בספרות ישראל, לתת ליהודיות תמונה שלמה ויחידה, כאשר לא עלה ביד איש אחר זולתו, מיום מתן התורה על ידי משה, בהיות התלמוד ובספרי האחרונים, דעות שונות ומתנגדות ביניהן, על כל דין, דתי וחברתי, מבלי אשר יהיה מכריע ביניהם. ובהיות עם ישראל מפורד בין העמים, נמשך בלבול גדול בכל הגולה, כי את אשר אסר רב אחד, התיר השני וכן להפך. ובכל הפסקים או הוראות הדין, כל רב ורב, בחר בדעת הפוסק הקרובה לדעתו, אם האחד קרב סברת רבי משה בן מימון, ובא חברו לבכר סברת רבי יצחק אלפסי, עד שנעשית התורה לא רק כשתי תורות, אלא כתורות אין מספר, לסיבת רוב הספרים הנמצאים בביאור משפטיה ודיניה ...
ספרו הוא ספר דינים ערוך לפני כל ישראל, בכל תפוצות הגולה, בהרחקת הספקות וסבכי המשא ומתן, והשקלא וטריא. ובכן עלה בידי רבי יוסף קארו, הגדולה והתפארת, לאחד כל עם ישראל בארבע כנפות הארץ, תחת דגל תורה אחת ברה וזכה, השווה לכולם, וחזון לב בני ישראל בארץ ישראל נתקיים במקצתו, אחדות כל האומה הדתית, אם גם לא נמשך מזה, כאשר קוו, האחדות הלאומית בארץ האבות - ביאת המשיח.