כי שמעתי דיבת רבים אומרים: אין נפשינו ודעתנו נוחה, במה שראינו אנשים חכמים וידועים וכשרים, אשר הם נפרשים ממנו, ממאכלינו ומשתינו, וכליהם מכלים שונים, ועושים במה לעצמן, להתקדש במה שמותר, לחכמים גדולים מהם, ובסעודות של מצווה, אינם רוצים להזדמן אפילו לקרוביהם, מבשרם לא יאכלו, ואפילו כל ירק ידרושו גם מבני ביתם, הכשרים כמותם, נפרשים בשולחנם במאכלם ... להיפרד בברכת זימון גם כן, ואין תרעומת זה עלינו לבדנו אלא גם לזרים איתנו ... שאין אוכלים מבהמה, שהורו בה חכמים להתיר, ויש בזה חילול התורה בפני האומות כי חושבים אותה כשתי תורות, ועל כן יצאתי לפניהם, לשחר פניהם למצוא חן בעיניהם: אל יהיו חסידים הרבה, ודי להם במה שאסרה תורה, טוב וישר הוא להיות יראי חטא.