מקצת שבחו

חכם מאיר יהודה גץ נולד בט"ו באב תרפ"ד (1924) בתוניס. כשהיה בן 18 הוסמך לרבנות. בגיל 19 התחתן עם אסתר, ונולדו להם אחד-עשר ילדים. למד משפטים וקיבל הסמכה כעורך דין ונוטריון. 
בשנת תש"ד (1944) בגיל 22 נתמנה לרב של קהילה בצפון מערב תוניס, ושימש שם כחזן, שוחט, מוהל ועורך נישואין. עד הגיעו לאותה קהילה בתוניס לא היה בה תלמוד תורה. כשרצה להתחיל ללמד את הילדים, אמרו לו שאינם רוצים ללמוד, הם רוצים לשחק כדורגל. חכם מאיר יהודה גץ ביקש מהילדים לחכות לו, חזר כעבור כמה דקות לבוש בבגדי ספורט, ושיחק כדורגל עם הילדים. אחרי המשחק הסכימו הילדים ללמוד תורה. 
בשנת תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל, ונשלח מטעם תנועת הפועל המזרחי לשמש כרב הישוב כרם בן זמרה בגליל העליון. תנאי החיים במושב היו קשים. חכם מאיר יהודה גץ עודד את המתיישבים, והדגיש בפניהם את מצוות יישוב ארץ ישראל. ביתם של חכם מאיר יהודה גץ ושל הרבנית אסתר גץ היה פתוח תמיד לרווחה לרעבים ולמי שהיה צריך אוזן קשבת, ושימש גם כתחנת מעבר לילדים, בדרכם למשפחות אומנה. 
בשנת תשכ"ז (1967) במלחמת ששת הימים, חכם מאיר יהודה גץ שכל את בנו בכורו בקרבות על ירושלים. חכם מאיר יהודה גץ ומשפחתו עברו לגור בירושלים כדי להיות קרובים לקבר הבן שנטמן בהר הרצל.
בירושלים התמסר חכם מאיר יהודה גץ ללימוד קבלה, ונהג פרישות כדרך המקובלים. בהיותו במושב, כרם בן זמרה, נהג כמנהג המקובלים הספרדים, ולבש גלביה לבנה. בהגיעו לירושלים הוסיף ללבושו שטריימל לבן, כדי לאחד בלבושו את מנהגי הספרדים והאשכנזים.
בשנת תשכ"ח (1968), חכם מאיר יהודה גץ נתמנה לרב הכותל והמקומות הקדושים הסמוכים לו, ובשנת תשנ"ה (1995), הורחבו סמכויותיו לרב הממונה על כל המקומות הקדושים בארץ ישראל. 
חכם מאיר יהודה גץ חידש את הלימודים בישיבת המקובלים 'בית אל' ברובע היהודי, ובשנת תשל"ג (1973) עמד בראש הישיבה. 
תורתו של חכם מאיר יהודה גץ נתכנסה בספר 'גצי תורה על חמישה חומשי תורה' ובו אוסף הערות שכתב לעצמו הרב גץ על פרשת השבוע, חיבור קצר על הכותל המערבי וחיבורים נוספים ובהם הדרכה מוסרית. צוואתו הרוחנית של הרב גץ לבני משפחתו ולבני קהילתו נדפסה אף היא, בספרון נפרד. בכ"ג אלול תשנ"ה (1995) נפטר הרב, ונקבר בהר הזיתים בירושלים.