ואפשר שלזה נהגו לומר קודם קדיש דרבנן, משנת 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', ומסיימים אחריה משנת 'אמר רבי יוחנן ... אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו', שהיא נמשכת למה שאמר במשנת 'כל ישראל', שזוכות הנשים בש"י עולמות בשביל שטורחות על בניהם ללמדם תורה, וטורחות להמציא פנאי לבעליהן לעסוק בתורה, אף על פי שהן בעצמן, אינן עוסקות בתורה.
ולזה אמר 'אשרי מי שעמלו בתורה', ולא אמר 'אשרי מי שעוסק בתורה', אלא רצה לומר שעמל וטורח בשביל התורה שילמדו בה אחרים, גם שהוא עצמו אינו עוסק, ועל דרך מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: גדול שימושה של תורה יותר מלימודה - שעיקר הכל לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה הנחת רוח שלו יתברך, שגורם להרבות לומדים בתורה, וגדול המעשה יותר מן העושה.