והנה כל האילנות יש להם עלים קודם להוצאת הפרי, כי העלים הם לבושי הפירות להגן עליהם מפני רוב הגשמים או חוזק השרב שלא יכה עליהם השמש יותר מטבע הבריאה. ועניין הלבוש ההוא ממין הגאווה והכבוד, כמו שאמרו זיכרונם לברכה: רבי יוחנן קרא לבגדיו - מכבדיו, אולם התפוח הזה, אשר פריו קודם לעליו, זה מורה על מידת ענווה, שיש באילן זה יותר משאר אילנות.
ובזה יפה יתבאר מה שאמרו זיכרונם לברכה: למה נמשלו ישראל לתפוח, בהקדם אומרם זיכרונם לברכה על פסוק: 'הוי כל צמא לכו למים' - למה נמשלה התורה למים? מה מים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך, אף התורה לא מתקיימת, אלא במי שיש בו נמיכות רוח וענווה. והוא כמו שביארנו שהתורה ניתנה לישראל משום שעל ידי התורה, שמתשת כוח, יכולים לזכות לבוא על ידה למידה המשובחת, מידת הענווה. כמו כן קיומה של תורה אין יכולה להתקיים, אלא במי שיש בו מידת הענווה, וכמו שדרשו זיכרונם לברכה, בפסוק: 'וממדבר מתנה' - מי שמשים עצמו הפקר כמדבר, אז ניתן לו התורה במתנה, כי נשלבים זה בזה, שסגולת התורה לבוא על ידה לידי ענווה, ומידה זו היא קיומה של תורה.
וזה שכתבו: למה נמשלו ישראל לתפוח? - מה התפוח הזה פריו קודם לעלים, ומוציאים הפירות קודם ללבושם, שזאת מורה על הכנעה, אף ישראל הקדימו 'נעשה' ל'נשמע', שדיבור 'נעשה' מורה על ענווה, כמו שכתוב 'נעשה אדם' - רצה לומר, שבני ישראל ידעו, אשר לקבלת התורה נצרך הסגולה לבוא מקודם למידה הטובה מידת הענווה. על כן הקדימו לומר 'נעשה' - שנהיה נכנעים, ועל ידי זה 'נשמע' - יהיה ביכולתנו לקבל התורה.