מקצת שבחו

חכם שלמה סלימאן פרץ, נולד לאמו מרת מילה ולאביו חכם ישראל בשנת שנת תרמ"ו (1886).
מנעוריו הקדיש את חייו ללימוד התורה. גדל בתורה, ביראת שמים ובמידות טובות, ונודע כמומחה גדול במלאכת השחיטה. נשא לאשה את עיישה בת החכם המקובל חיים פרץ, ונולדו להם ארבעה בנים ושלש בנות.
לאחר נישואיו המשיך ללמוד תורה מתוך דוחק וצער. לבקשתם של יהודי דאדס מונה לכהן כרבם, והנהיג את קהילתו למעלה משלושים שנה, לשם שמים, ללא קבלת תשלום כל שהוא. בדרשותיו לימד תורה ומוסר, נתן תוכחה בדרכי נועם ופעל לחיזוק הדת והאמונה. מידי יום מסר שיעורים לנוער ולמבוגרים בגמרא, הלכה ואגדה. הוא הרבה בעשיית חסד, דאג לכל משפחה נזקקת באזור דאדס והשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. ביתו היה פתוח לרווחה, וסעדו בו תדיר יתומים ועניים. הוא תיקן לבני קהילתו תקנות בענייני שחיטה וניקור, במניעת הוצאות יקרות ומוגזמות בחתונות. הוא היה מיודד עם חכם ישראל אבוחצירא ה'בבא סאלי' ואסף תרומות לישיבתו שבתאפיללת. חכם שלמה סלימאן פרץ ייסד בקהילתו את 'חברת רבי שמעון בר יוחאי' שדאגה לטהרת הנפטרים ולהבאתם לקבר ישראל, ונמנה אף הוא על העוסקים במצווה זו.
בשנת תשי"ג (1953) זכה ועלה לארץ ישראל. לאחר תקופה קצרה בצפת, עבר לגור בטבריה וקבע את מקומו בישיבת רבי מאיר בעל הנס. לעת זקנותו נחלשה ראייתו והוא המשך ללמוד בעל פה. לאחר שנותח וחזר לראות, שמח מאוד על שיכול שוב ללמוד כהרגלו. גם כשנחלש התאמץ בכל כוחו להשכים להתפלל, עסק בצדקה וחסד בצנעה וקבע זמן ללימוד התורה.
חכם שלמה סלימאן פרץ נפטר ביום כ"ו באדר א תשל"ו (1976) והובא למנוחות בטבריה.
בשנת תשס"ב (2002) לאחר פטירתו, יצא לאור, בירושלים, ספרו 'חכמת שלמה', בידי נינו חכם משה פרץ\ הכולל חידושים מכתב ידו, וחידושים שכתב בשמו, בנו חכם יחיא פרץ.