'ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם א-לוהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא' - יש לרמוז לבית-הכנסת שלנו 'בית רחמים', שלא רצינו לפלוש לאיזה בית לעשותו בית-הכנסת, אלא חיכינו בסבלנות, ובנינו את בית-הכנסת שלנו במו ידינו. ואם היינו פולשים לאיזה בית, ולהופכו לבית-הכנסת, היו מוציאים אותנו על ידי 'מלחמה', דהיינו על ידי המשטרה. לא כן, בבית אשר בנינו לבד, בוודאי שאף אחד לא יעז להוציאנו משם. וזה מה שרמז: 'דרך ארץ פלישתים' - לא הנחה ה' אותנו לפלוש לבית אחד, אומנם הוא 'קרוב הוא' - קל הדבר לעשותו, ולא צריך להמתין עד שתסתיים כל הבנייה של בית-הכנסת החדש, אבל ישנו חשש, שינחם ויתחרט 'העם' - קהל המתפללים, 'בראותם מלחמה' - של המשטרה, 'ושבו מצרימה' - וישובו ויהיה צר להם, ויצטערו על הפלישה הזאת.