'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים' - שכפל הלשון, גם כן בה להורות ולרמוז שהוא לעומת שני תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהגם שהכל ניתן ונתגלה בהר סיני, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'את אשר ישנו פה עמנו' - שכל נשמות ישראל שם היו, ושם נמצאו בהר סיני בשעת מתן תורה. אפילו כך, שכחו להם איש ואיש מה שקבלה נשמתו, רק ואך על ידי הטורח, חוזר וזוכר לו מה שזוכר, כל אחד לפי טורחו ויגיעתו בה. כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה: 'אדם כי ימות באהל'.
וזהו: 'ועתה אם שמוע תשמעו' - לעומת שני תורות כנזכר, אשר כללותם הוא בקולי קול תורה בזמן ש'הקול קול יעקב'. אכן לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, והיינו ראש המקרא 'ועתה' לשון תשובה, כנזכר לעיל. ובכלל התשובה הוא ללמוד על מנת לשמור ולעשות ולקיים כל תרי"ג מצוויה ותולדותיהם. וזהו 'ושמרתם את בריתי' - 'ברית' עם התיבה גימטרייה תרי"ג, שזהו עיקר בריתי ושמירתו, הן הנה שמירת כל תרי"ג מצוות וקיומם, שבזה גם כן נשמר ונתקן כל אדם מישראל, השומרים בכלל איבריו וגידיו, ש'זה לעומת זה עשה הא-לוהים' כידוע על פסוק 'כי זה כל האדם'. והיינו גם כפל 'שמוע תשמעו', לעומת הלימוד והמעשה. גם לעומת רמ"ח ושס"ה, שמהם ובהם נתקן כללות כל אחד ואחד מישראל, המקיימים כנזכר. וזהו 'והייתם לי סגולה מכל העמים' - שלא נתנו להם רק שבע מצות כידוע. אכן אתם בני ישראל 'והייתם לי סגלה' בהארת רמ"ח איבריכם ושס"ה גידיכם.