'והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו, ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח' -
שאדוננו דוד המלך, עליו השלום, דימה חזקת התורה לחזקת קרקעות, שכשם שקרקעות שעושים פירות תדיר, כגון הבתים והחצרות ושדה בית השלחין, שהמעיין בתוכו שמשקים אותו תדיר, חזקתם מיום ליום, ואפילו היו חסרים יום אחד, לא החזיק. וניר אינה חזקה, הואיל ולא נהנה. ובתים וחצרות, היכן שטוען המערער שיביא ראיה שדר ביום ובלילה הוא או אלו שהשכירו להם, הרי זו טענה ואומרים למחזיק או תביא עדים או שתסתלק. כמו כן הוא חזקת התורה.
וזה שאמר: 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו' - בשביל שטרח בה מיום ליום, יום ולילה, נקראת 'תורתו', שהחזיק בה וניתנה לו במתנה. 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' - שחזקת התורה 'על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו' - שעושה פירות תדיר, שאינה כשדה הבעל, שהוא שותה מימי גשמים בלבד, ואם אין גשמים אינה עושה פירות, ולכן חזקתה אינה מיום ליום, אלא זו שעושה פירות תדיר, חזקתה מיום ליום. ...
גם 'וכל אשר יעשה יצליח' - שיהיה לו הנאה וריווח, שיהא עוסק בתורה לשמה, שנעשית לו סם חיים, שהתורה היא כחזקת קרקע, שאם נרה אפילו כמה שנים, הואיל ולא נהנה בה, שלא אכל פירות, או שזרעה ולא הרוויח כלום, אלא זרע כור ואסף כור, אינה חזקה, שהרי לא נהנה.