מפורסם בשם הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה, ביאור בגדר הצום וזה לשונו: הנה עד לחטא העגל הייתה העבודה בבכורים, ובאמת במתן תורה הבכורים הקריבו את הקורבנות, וכמו שפירש רש"י בחומש, ורק לאחר חטא העגל, הואיל והלויים הרגו את אלה שעבדו לעגל, נתבטלה הכהונה מהבכורים ועברה לכוהנים. והנה עיקר הזכר של נס הפסח הוא שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי ישראל ולא הרג את הבכורים, ומכוח זה נתקדשו הבכורים, וזכו שתהיה העבודה על ידם. ...
ונראה שזה היה מקור התענית של הבכורים ביום הקרבת הפסח, כי לעת כזאת איך יערב להם לאכול ולשתות. אמור אמרו הבכורים לעצמם: הלוא אנחנו צריכים להיות היחסנים, אנו היינו צריכים להקריב את הקורבנות, והנה לקחו את זה מאתנו ונמסר הדבר לאחרים, וכל זאת מפני שחטאנו בעגל ... ולכך אין מתענים אלא זכרים ודווקא בכור מאב כי רק המה נתקדשו לעבודה.