'ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף' - הטעם הפשוט שציווה רק את יוסף, מפני שהוא מלך ויש ביכולתו לקיים את צוואתו. אך אפשר לתת טעם נוסף, כפי הידוע שיוסף נפטר לפני אחיו, ואפשר להניח שיוסף ידע זאת מראש. גם אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא: 'לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על היצר הרע, שנאמר: 'רגזו ואל תחטאו' - אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה'.
ולכן מטבע הדברים, ככל שאדם קרוב יותר ליום המיתה, קל לו יותר להתגבר על יצרו, ומזדרז יותר בקיום המצוות. ולכן יוסף, שיתכן לומר שידע שהוא ימות לפני אחיו, הרגיש שהוא קרוב יותר ליום המיתה, והיה זהיר יותר במצוות, ומשום כך יעקב אבינו, עליו השלום, ציווה רק אותו על קבורתו, כי ידע שיוסף יעשה ככל יכולתו בקיום מצווה זו.