האינקוויזיציה הנתעבת של המאה החמש עשרה, הייתה בעלת השלכות הרות גורל. מספר גדול של יהודים עניים ומוכי גורל, נאלצו לעזוב את ארצם ולוותר על כל עושרם ונכסיהם, על מנת לברוח מאחיזתה של האינקוויזיציה, חסרת הרחמים, ולחפש אחר מקום בטוח לנשיהם ולילדיהם.
רבים היגרו לאיטליה, אשר בה אותן רשויות שאישררו את האינקוויזיציה הנתעבת במחוזותיהן, הן עצמן היו מודעות לכך שהיהודים עשויים לתרום לשגשוגה ורווחתה של המדינה, ולפיכך קיבלו את פניהם בזרועות פתוחות, והבטיחו את קליטתם ואת הגנתם. אך לא הרבה זמן אחרי שהתיישבו במקום החדש, החלו להרגיש עוינות מצד הסביבה, ורבים לא חשו בנוח כפי שקיוו, וראו הכרח לצאת מהארץ אשר הם בה זכו להגנה ובטחון, לחפש מקלט חדש בהולנד, בית המחסה היחיד אשר הציע חירות וביטחון, ואשר בה נשמרה ללא תנאי זכותם לעבוד את א-לוהי אבותם לפי דתם, וללא הגבלות על פולחנם.