'וצדיקים ישמחו, יעלצו לפני א-לוהים וישישו בשמחה' - מה שאמרו שמותר התלמיד חכם לשמוח בחדוות השמועה ולא יצא מן הכלל של 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה', וזוכה לשמוח בשמחת ירושלים.
וזהו שכתוב: 'וצדיקים' - הם תלמידי חכמים, מותר ש'ישמחו יעלצו לפני א-לוהים' - בשמחה של שמועה שעל ידי עסק התורה שכינה שורה שם. ו'לפני א-לוהים' קוראים בו, ולא שיצא מן הכלל, 'וישישו' עוד בשמחת ירושלים. ומטעם זה נהגו בסיום מסכת או זוהר הקדוש לעשות יום טוב לחכמים, וכל שכן סיום תורה הקדושה. ואפשר שלכן נקרא 'עצרת' כי אותו יום שמחים עליונים ותחתונים בקיבוץ יחד, שעל ידי שמחת תורה שכינה שורה על ישראל, שהם זרע אברהם.