'טוב אשר תאחז בזה' - דהיינו: ללמוד תורה, 'וגם מזה' - דהיינו: דרך ארץ, 'אל תנח ידיך'. והיינו שנקט באחד לשון אחיזה ובאחד לשון 'אל תנח', דהיינו: תורה קבע ומלאכתו עראי. 'כי ירא א-לוהים יצא את כולם' - רצה לומר: אף על פי שירא א-לוהים יצא את כולם, ותעשה מלאכתו על ידו, ותעוז לו חוכמתו מעשרה שליטים אשר היו בעיר, כמו שכתב מהרש"א: שלא בשביל שאמרו 'הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם', לא ימצא אפילו בצדיק גמור, שתעשה מלאכתו על ידי אחרים, אלא אם זכה מלאכתו נעשית על ידי אחרים. אלא בא להשמיע לנו שלא יסמוך האדם עצמו על הנס: 'כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא'. לפיכך אין אדם יכול לומר: אני צדיק גמור ואשב בקרב ביתי בחדר משכבי, והקדוש ברוך הוא יזמין לי פרנסתי, אלא יעשה כסברת רבי ישמעאל, ויצלח בכל דרכיו.