'לא תקום ולא תטור את בני עמך' - שאם עשה ראובן עמך רעה, לא תהיה נוקם ונוטר כנחש, לשלם לו כרעתו, אלא 'ואהבת לרעך כמוך' - כשם שאם אתה היית עושה שום רעה, היית רוצה שלא יהיו נוטרים לך איבה, אף אתה אם עשו לך רעה, לא תהיה נוקם ונוטר, אלא אדרבה תעשה להם טובה, כשם שהיית חפץ שיעשו לך. ואל יראה בעיניך דבר קשה איך לא תוכל להשיב לו כרעתו. למה? '- אני ה'' במתנהג כך עמך, שכן כתוב: 'לא כחטאינו עשה לנו' או יאמר 'אני ה'' - לשני פנים: נאמן להיפרע ולשלם שכר. ...
וזהו עכשיו כוונת הפסוק: 'וכי ימוך אחיך' - וראית והבנת שמה ש'מטה ידו' הוא בעוון, שעשה עמך בהיותו בגדולה, כמבואר, עם כל זה כשאתה רואה אותו בצרה ובצער 'והחזקת בו' - ותהיה משלם טובה תחת רעה. ולא רק לאחיך אלא 'לגר ותושב'. ובזה אתה משתכר הרבה ש'וחי עמך' - כלומר שימים ושנות חיים - חיים ממש, חיים - לשון פרנסה טובה, יוסיפו לך. וזהו: 'וחי עמך'.