בעוונותינו הרבים, אבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה, ונתרבו פירושי תורתנו בדעות חלוקות, ודוחק הזמן ותלאותיו היצר לכל לומד, לבל ישב על כנו בחיוב הכתוב. וכביכול נשתכחה תורה מחולשת הסברא, ופיזור הנפש והשכל, בחילוק הסברות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא ידע הלומד לאן יפנה דרכו. ואני בעוניי משתומם הייתי על המראה, שנה אחרי שנה, ולא מצאתי און לי. ואהיה משוטט בדעתי. והסכמתי עלתה להיות לימודי בספר, שחיבר מורינו הקדוש, מאורן של כל ישראל, שהקים דגל התורה, והראה זיווה והודה והדרה, מקצות הארץ ועד קצותה, הלא הוא איש הא-להים, מורנו הרב רבי יוסף קארו, זכותו תעמוד לנו ולכל בית ישראל. וחמדתי ספרו הקצר שקראו 'שולחן ערוך', כי ראיתי כל בית ישראל פונים אליו ונסמכים עליו, לאהבת הקיצור, ועוד שהמציא כל הדינים הנמצאים בפוסקים הראשונים והאחרונים, מה שלא נמצא כן בספרי זולתו.