כמה גדולה היא עסק התורה, וכמה מעלה ישיג האדם בעיסוקו בה. ולא זו בלבד, אלא אפילו שאינו יודע כל כך מה שלומד, שכרו גדול, כמו שאמרו בשבת פרק ו': אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש: 'שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה, הקדוש ברוך הוא אוהבם, שנאמר: 'ודגלו עלי אהבה'. אמר רבא: והוא שידע צורת השמועה, והוא שאין להם רב בעיר ללמוד ממנו'. עד כאן. ופירש רש"י, זיכרונו לברכה: 'המדגילים' - מאספים זה את זה, ואומרים בוא ונבין בין שנינו. ובתוספות הרא"ש, פורש בשם רבנו תם, שהוא מלשון: 'לא ימעל פיו' - שמתרגמים 'לא ידגול פומיה'. ורצה לומר: שני תלמידי חכמים המכחישים זה לזה, אף על פי שאינם יודעים עיקר הדבר, הקדוש ברוך הוא אוהבם. ולפירוש רש"י קשה, שדבר פשוט הוא, ולא צריך לומר שהקדוש ברוך הוא אוהבם. עד כאן.
ולכאורה קשה, שהיינו הטעם של רש"י, זיכרונו לברכה, גם כן, שאף על פי שאינם יודעים עיקר הדבר, הקדוש ברוך הוא אוהבם, ולא עניין פשוט הוא. אפשר שהקושיא היא שנוח הדבר כשמכחישים זה את זה, בזה אומרים שאחר שאינם יודעים עיקר הדבר, מה להם להכחיש זה לזה?! - והרי הם כדברים בטלים. ולזה השמיענו רבי שמעון בן לקיש, שאף שאינם יודעים עיקר הדבר, ומכחישים זה את זה, הקדוש ברוך הוא אוהבן, שזאת ההכחשה היא לחדד שיכלם. אבל אם אינם מכחישים זה לזה, אלא שנאספים ללמוד אולי יבינו בהיות שניהם יחד, שאין להם רב בעיר, פשוט שאוהבם, שמה להם לעשות.
ולהליץ בעד רש"י, אפשר שסבר שהרי אומרים שאין הקדוש ברוך הוא אוהבם, בשביל שלומדים דבר, שאין יודעים עיקרו, ומניחים דבר שיודעים עיקרו, או שיחזרו בעיירות לבקש רב ללמוד ממנו.