כל בני אדם הם כשלשלת, שכל אחת מטבעותיה חובקת חברתה, ובכן תחוברנה יחד, ותועיל השלשלת לשימושה, אך אם כל אחת מהן תישאר לבדה או אם תנתק אפילו אחת מהן, כבר פסקה תועלתן, והשלשלת אינה שווה לכלום; ודבר גלוי וידוע כי אי אפשר לאדם לחיות חיי נחת אם הוא לבדו, יטרח לעצמו, ולא יגיע לאכול פת לחם או לכסות בשרו בשמלה או לחסות תחת צל קורה כי אם בעזר הרבה מאישי מינו המשתדלים בעדו, אם כן ראוי שלא יתראה גם הוא כפוי טובה נגדם, וישיב להם במקצת מה שחייב להם, ועל זה העניין אמרו: 'גמילות חסדים' ולא עשיית חסדים - ללמדנו שגם אם ירבה האדם להיטיב לעמיתו, אין זה כי אם גמול לחסד שכבר קבל ממנו.