מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד כלחם ומים, אין נפשו של אדם קצה בתלמוד תורה.
'אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל' - והנה מצאנו שהתורה נמשלה ללחם, כמו שכתוב: 'לכו לחמו בלחמי', וכן נמשלה למים, כמו שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים'. ואמרו זיכרונם לברכה שנמשלה, ללחם ולמים שאין נפשו של אדם קצה מהם לעולם, ואינם בשאר מאכל ומשקה, שכאשר יתמיד בהם האדם, יום אחר יום, הוא קץ בהם. והן בעוון שמי שאינו קובע עתים לתורה, יומם ולילה, ואינו עוסק כי אם במשא ומתן להרבות מאודו, בעוון זה לא יהיה לו לחם ומים, מידה כנגד מידה, שנפשו 'קצה בלחם הקלוקל' - דהיינו: תלמוד תורה, שכתוב בה 'הקול קול יעקב', היפך הנהוג שאין לקוץ במים ובלחם.