מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד גדר עבודה זרה, ששמים מבטחם במלכי העמים
'ועבדתם שם מעשה ידי אדם' - אחר שגלו מארצם מחמת עוונות, מוכרחים לעבוד למלכי העמים ונחשב להם לעבודה זרה. ולמה נחשב להם לעבודה זרה? - כי מאחר שאין מלכות לישראל, והעבודות ובתי החרושת בידי הממשלות והעמים הנוכרים. וכשנדרש להם ידיים עובדות ופקידים, באים גם היהודים בתוך הבאים, ובפרט שהיהודים פקחים ומתקדמים בכל דבר. וכשמתקבלים היהודים עם הגויים, ומתערבים איתם אז אי אפשר ליהודים לשמור השבתות ויום טוב בעבודה, וכשרואים היהודים, שאי אפשר להם להשיג בהיתר, אותה המשכורת שהם משיגים באיסור, אז מחליפים מצוות התורה בכסף, וחושבים, חס ושלום, שאין הקדוש ברוך הוא, הזן את כל העולם, כמו שכתוב: 'נותן לחם לכל בשר', והתורה 'כי היא חייך', ועוד הרבה פסוקים, שהיצר הרע מעלימם מהם, אלא חושבים שהגוי הוא הזן אותם ואת נפשות ביתם, ושמים מבטחם בו, וזהו עבודה זרה ממש.
חכם צדקה חוצין (השני), 'מקיץ נרדמים', עמוד ג-ד, ירושלים, תש"ג (1943) מתוך 'החכם היומי'