'לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו' - רבותינו נתנו ביטוי לרעיונות, המתעוררים בנפשו של האדם, מדי ערב שבת, ומעבירים אותנו בחיבה, באהבה וברצון, אל חזון העתיד, אל מלכות השמים.
מזמור זה קורא לנו להסיח דעתנו ממצבנו החיצוני, לנדודי המדבר של אבותינו. ומלמד אותנו נאמנות לחובתנו, לסלילת דרך, לקדש ולהרעיף שם שמים בעולם. לא בדיכאון רוח, אלא 'בזמירות נריע לו'. וקודם שנריע לו – 'נקדמה פניו בתודה' על כל הטובות שגמלנו.