'הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ה' לעולם הללויה' - ונראה לפרש באשר טבע הוא באנוש, שאם מישהו מוצא חן בעיני חברו ומשפיע עליו מטובו ומתנהג עמו במידת החסד והרחמים, משום כך פיהו מלא שבח ותהילה על מטיבו, ואנו השומעים כל השבח הזה מפיו אין אנו נותנים אמון בו, שידענו שהשוחד יעוור ועוצם עיניו מראות נכוחה. ברם, בשמענו השבח והתהילה מפי אדם שלא נהנה ממנו אף פעם, אנו מאמינים בכל היוצא מפיו.
לכן אמר המשורר: 'הללו את ה' כל גויים' - שלא עשה עמהם ניסים ונפלאות, ולא אנו, שבכל יום ויום מתרחשים לנו ניסים. וגבר עלינו חסדו, ואם נהללו ונשבחו יאמרו האומות שאין בפינו נכונה.
והנכון הוא ש'ואמת ה' לעולם' - ועל כן בקשתנו שטוחה לגויים ולאומים ידידינו המתפעלים מכל הטובות שעשה עמנו ה' - שיהללוהו וישבחוהו למען ידעו נאמנה גם צוררינו, כי ה' צבאות עמנו.