אפשר לפרש על התקופה שלנו, תקופת העלייה לארץ ישראל, שכל עולה מחוץ לארץ, משתדל בכל עוז, להוציא כל כספו וזהבו, בדרך לא דרך. ואחרי שיגיע לארץ ישראל יש להיזהר שלא ללכת שולל אחרי החינוך והתלבושות המודרני וכיוצא, מה שלא ידענו זה בחוץ לארץ. ...
שיש לו לאדם להתבייש משתי דרכים שעושה, כשהם סותרים אחד את השני - שהרכוש הגשמי משתדל בכל עוז להעלות אותו לארץ ישראל, ואילו החינוך והמסורת, הבושה והצניעות, אהבת התורה ויראת שמיים - שהם הרכוש הרוחני, יעזוב אותם בחוץ לארץ, ובהגיעו לארץ, ילך בדרך אחרת, שאינה דרך ישראל סבא, ולא דרך שהלכו בה, הוא ואבותיו בחוץ לארץ.
וזהו רמז הפסוק 'טענו את בעירכם' - בממון וברכוש שלכם 'ולכו בואו ארצה כנען' - זו ארץ ישראל, ולא להשאיר הממון בחוץ לארץ. גם צריך 'וקחו את אביכם ואת בתיכם' - החינוך והמסורת שהתנהגו בה אבותיכם, גם אתם בבתיכם בחוץ לארץ, תבואו אלי לארץ ישראל ותחזיקו בהם...
ובזכות זה 'ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ותאכלו את חלב הארץ' - שיהיה לכם ברכה והצלחה בגשמיות, כאשר אתם מחזיקים ברוחניות כמובן.