כי בעוד כפתי רעננה, בימי חרפי מקדמוני, בי דיבר רוח ה', בשתי שומי כל ימי, ושני לבי ומעייני, לאחוז ולתפוס בשתי ידיים, במלאכתי מלאכת שמיים, בלימוד התלמידים, נאהבים ונחמדים, כפרים עם נרדים ופרחים ושושנים, אל פני חונים. ואשית לי עדרי עדרים, נאוו לחייהם בתורים.
מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, ומהם בעלי תלמוד, היה להם למנה, ולהג הרבה יגיעה בפוסקים מים עמוקים, והדברים עתיקים, מימים על שנה עמהם, עד נוגה אור עליהם. ועזר משדי היה לי, וכל נטיעתי אשר נטעתי לי, עשו פירות ותשלחנה פארות, וערגות מטעי אהובי ורעי, יצא פרח ויציץ ציץ.
ואפן ואראה והנה טוב בעיני א-לוהים ואדם, לחנכם ולהדריכם ולעוררם, למען תהיה תורת ה' בפיהם, ותפקחנה עיני דעתיהם, והיה מדי שבת בשבתו, בעת רצון שעת המנחה, כאשר יאספו כל סדר בגילה ושמחה, זאת אעשה למו להקים במקומי אחד מהם, איש יומו לדרוש עניין סדר היום להם, להישיר כחם להתחזק ולשון עילגים תמהים צחות, והיה בעיניהם למשאות וארוחות