מקצת שבחו

חכם אברהם חיים אדאדי, המכונה סבא דמשפטים, נולד בטריפולי, שבלוב בשנת תקס"א (1801). בעודו רך בשנים, נתייתם מהוריו והתחנך על ברכי התורה אצל סבו, חכם נתן אדאדי, אשר התפרסם בחיבוריו 'מאורי נתן' ו'חק נתן'. בשנת תקע"ח (1818), עלה עם סבו לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת. עוד באותה השנה, נפטר סבו, וחכם אברהם נותר בצפת לבדו. חכם אברהם המשיך לימודיו בישיבתו של חכם יוסף קארו, הוסמך כרב, לימד ושימש בדיינות. בשנת תק"צ (1830) מונה כשד"ר בשליחות היישוב בצפת, לקהילות יהודיות רבות בעולם ובהן מצרים, עיראק, פרס, מרוקו ותוניסיה. בשנת תקצ"ז (1837), במסגרת שליחותו כשד"ר, שהה בעיר הולדתו טריפולי, עת התרחשה רעידת האדמה בצפת, שהחריבה את העיר, ובה נהרגו אלפים מתושביה. חכם אברהם נאלץ להישאר בטריפולי ושימש בה רב, ראש ישיבה ואב בית דין. 

בית-מדרשו של חכם אברהם אדאדי, בו היו מרוכזים ספריהם של פוסקים רבים, שימש הן בית-תפילה והן אבן שואבת לבני הקהילה, שם נשא דברי תורה בפני הקהל באירועים חברתיים שונים, ובעיקר בשבתות ובמועדי ישראל. החכם שפט את בני קהילתו, דאג לטפח את החיים הדתיים, ולהעלות את רמת החינוך בקהילה. החכם תיקן תקנות, ופעל יד ביד עם ראש הקהל חכם שלום תיתו לדאגה לתלמידי-חכמים ולבני עניים. מונה משגיח מיוחד על צרכי העניים, ונקבע מס של חמישה אחוזים ל"קופת עניים" שהוטל על הסוחרים. מקופה זו שולמה משכורתם של מלמדי התינוקות של בני עניים.

לאחר 30 שנה, חזר חכם אברהם שוב לארץ לישראל, לקח מעפרה והביאה עימו חזרה לעיר הולדתו טריפולי. בשנת התר"ל (1870) עלה חכם אברהם אדאדי לארץ-ישראל בפעם הרביעית עם אשתו ובנו והוא בן שבעים שנה. כעבור ארבע שנים, ביום שבת בכ"ח בסיוון תרל"ד (1874), הלך לבית עולמו ונקבר בצפת בחלקה הנקראת 'ישיבת הרבנים'.

בצוואתו ביקש כי לא יזכירוהו בשום תואר אלא "חכם" סתם, וכן הקדיש את ביתו לקהילה - חדר אחד להיות בית הכנסת וחדר נוסף מלא ספרי קודש להיות בית ועד לחכמים ללמוד שם.

חכם אברהם כתב מספר ספרים אשר יצאו לאור בליוורנו באיטליה. בספריו באה לידי ביטוי גדולתו בתורה, בקיאותו הרבה בכתבי הראשונים והאחרונים, וכן מאמציו לחקור את מנהגי הקהילות בהן פעל. בכתביו יש תיעוד נדיר של מנהגי קהילות טריפולי וטראבלס בלוב, וכן הווי חייהם ומנהגיהם של יהודי צפת לפני ואחרי רעידת האדמה הגדולה בשנת 1837. 

בין ספריו - הספר 'השומר אמת' על הלכות ספר תורה, ובו נספח 'הקונטרס האחרון' - תשובות, יצא לאור בליוורנו בשנת תר"ט (1849), והספר 'ויקרא אברהם' על ארבעת חלקי השולחן ערוך, ובו הנספחים 'שדה מגרש' - עיון בענייני גיטין ו'יוסף לאמר' - חקר מנהגי יהדות לוב, יצא לאור בליוורנו בשנת תרכ"ה (1865).