מקצת שבחו

חכם רחמים מלמד הכהן, נולד בעיר שיראז בפרס בכ"ה אלול תרכ"ה (1865) לאביו הרב חיים ולאמו טוטי מלמד הכהן. בשנת תרמ"ג (1883) נשא לאישה את מרת ביבי-מא (לימים אסתר) בת רבי אגאי ובגום קצב.

כבר בילדותו החל לדרוש ברבים ובשל כך זכה לכינוי "מולא קוצי'ק" (היינו חכם קטן) ושם זה דבק בו כל ימי חייו. דרשותיו היו כמעיין המתגבר, ושילב בהן הלכה, אגדה, דינים ומוסר, מעשים ומשלים וכך בדברי נועם ובאהבת אב הרעיף על שומעיו הצמאים אהבת התורה ויראת שמים. 

בשנת תרס"ו (1906), בגיל 40, עלה לארץ ישראל, והיה מייסדי שכונת 'נחלת ציון' בעיר הקודש ירושלים. בירושלים כיהן כרבה של עדת יהודי פרס, והקים את ישיבת 'שערי רחמים'. 

בצד הדרשות שבעל פה כתב גם חידושי תורה. בין חיבוריו שיצאו לאור: ספר 'כסא רחמים' על חמישה חומשי תורה, 'ישועה ורחמים' על פרקי אבות, 'צדקה ורחמים' על חמש מגילות, 'חיי רחמים' פירוש על הזוהר, וספר 'זיכרון רחמים' - מדרש על התורה בלשון יהודית פרסית. בשנתו האחרונה החל לכתוב גם מדרש לתהילים.  

חכם רחמים מלמד הכהן היה סמל ומופת בענוותנותו וצניעותו ששימשו דוגמא לתלמידיו ולבני עדתו. החכם התרחק מן השררה, וגם כשביקשו לצרפו כחבר לבית הדין סרב. יחד עם זאת, עסק בצרכי קהל עדתו ושימש כפוסק ומורה הוראה. 

ביום ד' שבט שנת תרצ"ב (1932) נתבקש לישיבה של מעלה, ומנוחתו כבוד בהר בזיתים. חלקת קברו חוללה ע"י הירדנים. הדבר נודע לבניו עם שחרורה של ירושלים, באומרם הנפש שעל קברו איננה, אבל דבריו בספריו נפוצים ונלמדים, כמאמר רבן שמעון בן גמליאל: 'אין עושים נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הן זיכרונם'.