'מצוה להקים דברי המת' - בהיותי בעירי א-רבט יגן עליה אלוהים, הייתי מנהיג החברה הקדושה של חסד ואמת הרוחצים, השם יחיהם וישמרם. ואירע שהיה איש איש חשוב זקן ירא שמיים, זה שמו יעקב אדרעי, נשמתו עדן ... וציווה לי שלאחר מותו יקברו עמו ספר תהלים, הרגיל ללמוד בו תמיד. ואני בעוניי קיימתי צואתו, וצוויתי לאומן, ועשה לספר תהלים הנזכר מכסה בדיל סגור מכל צדדיו. ואחר הלבישה של תכריכין הנחתי הספר תהלים הנזכר, כסוי במכסה הבדיל כנזכר על לבו.
ונשארתי מסופק אם אין איסור בדבר. ... שאם הספרים עדיין ראויים ללמוד בהם, אסור לקוברם עם המת. ... עם כל זה, אפילו במקרה שלפנינו, שהוסגר הספר במסגרת חזקה, אפשר שאין איסור בדבר, שאין כאן בזיון כלל.
ונוסף עוד מצוה - לקיים דברי המת, לעשות לו נחת רוח כי תמיד היתה נפשו דבוקה ואדוקה בלימוד תהלים, והספר הזה לא היה מסירו מידו כל היום וכל הלילה, לכן ציווה להוליכו עמו.