אפשר גם על פי מה שאמר ה'פעמוני זהב' זכרונו לברכה: הטעם שניתנה התורה על ידי משה, ולא ע"י זולתו - משום שמשה רבינו, עליו השלום, חשוב כאילו הוא בנה של בתיה, שהיא גידלתו בביתה, והיא הייתה הגורמת בחייו, והיה לו - כאילו ילדתו. ואם ניתנה התורה על ידי אחד מבני ישראל זולתו, היו בני שבטו של אותו, שניתנה על ידו, אומרים - אנו זכינו בתורה יותר משאר השבטים עיין שם.
וזה שאמר 'תורה ציווה לנו משה' דווקא, ולא זולתו משאר בני ישראל, והטעם כדי שתהיה 'מורשה לקהילת יעקב' - בשווה, ולא יגבה לב אחד על חברו, לומר - אני זכיתי בה יותר.