ואפנה על ימין, לעילוי נשמת עטרות הדרת ראשנו, שני שותפים, שניים קרובים, הורי היקרים זיכרונם לברכה, אדרבה, כי מלבד החיוב הגדול והנורא ממצוות כיבוד אב, ואם בחיים ובמוות, כאשר גזרה חוכמתו יתברך, עוד בא כי המה בצדקתם, בעזר משדי, השומע תפילתם ונאקתם, סבבו מציאותו להתקיים בעולם: ... קיבלו עליהם כי בהיוולד להם זכר פרי הבטן, תכף בהיותו יונק, יעזבו דירתם בחוץ לארץ, ויוליכהו לארץ הצבי תיבנה ותיכונן, וכן עשו כשנולדתי אני עני; ... אחר כך, לקיים את נדרם, הכרחי למכור כל הנמצא אתם, להוצאות הדרכים, בלב ימים, ולהכין להם צידה גדולה (כי אז עוד לא נראו אניות קיטור) והוליכוני כבן שישה חודשים. ...
ובחמלת אב הרחמן, הגיעו לארץ הקדושה, תיבנה ותיכונן עד מהרה, במשך טו"ב יום, וסבלו ייסורים רבים כאשר גזרה חוכמתו יתברך, ודוחק הפרנסה הקשה מכולם, 'וסבבו' ולא אהדר להם, רק בעיר הקודש חיפה, תיבנה ותיכונן, למצוא די מחייתם, וקיבלו הכל ברצון. אך לא היה אז נמצא שם לא סופרים ולא ספרים, רק מלמד תינוקות של בית רבן, ולא יכולתי ללמוד עמו, רק מעט מקרא בלא פסוק טעמים, רק עטרת ראשי, אבא מארי, הירא את ה', מורי ורבי, ישעיא, זכותו יגן עלינו, היה לומד עמי בלילות ובעתות הפנאי, מעט אגדות ושולחן ערוך אורח חיים, וזוהר הקדוש ותיקונים. ...
וכל הזמן הזה היו מצטערים אבותי, זיכרונם לברכה, שלא יכלו לדור במקום תורה.