ראיתי בספרי רבותינו, זיכרונם לברכה, בעלי המוסר, שכתבו: שצריך האדם ללמד את בניו תורה תחילה ואחר כך ילמד אותם מדע ושפות וכיוצא. כי אחרי שבילדותו נשתרש בתורה וביראת ה׳, גם אם אחר כך לומד מדע ושפות לא יעזוב את תורתו ויראתו, שנשתרש בה כמאמר הכתוב: 'חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה'. אבל אם בתחילה ילמד אותו מדע ושפות גם שאחר כך ילמדהו תורה ויראת ה׳, סופו לעזוב את תורתו ויראתו כי לא הכי שורש בלבו מנעוריו, שהנטיעה היפה היא בעוד הילד רך וקטן.
ובזה פירשו כהוד כבוד בפרשת ויחי: 'ישימך א-להים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה' - כי אפרים היה לומד תורה עם יעקב אבינו בילדותו, ומנשה היה משכיל ויודע שפות. כמו שאמר הכתוב: 'כי המליץ בינותם' - זה מנשה. וזה שאמר: 'בך יברך ישראל לאמור: ישימך א-להים כאפרים וכמנשה' - שיהיו בעלי תורה וגם בעלי השכלה. ומכל מקום: 'וישם את אפרים לפני מנשה' - שצריך ללמוד תורה תחילה ואחר כך מדע ושפות.