'וישראל אהב את יוסף' - להבין השינוי שבתחילה כתב 'יעקב', ואחר כך אמר 'ישראל'.
נקדים מה שאמר הרב 'מגן אבות' במשנת: 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך' משם האר"י, זיכרונו לברכה: שכשאדם מלמד תלמידו תורה, מיד נופל ניצוץ מנשמתו של הרב לנשמה של התלמיד, וזהו סוד: 'ונפשו קשורה בנפשו' - שיעקב לימד תורה לבנימין. עד כאן דבריו.
וכתב הרב 'דבש לפי', זיכרונו לברכה: שישראל כינוי לנשמה. ולפי זה יבוא יפה, דבר זה שאמר: 'וישראל' - ורמז לנשמה, 'אהב את יוסף' - דהיינו: שבא לו ניצוץ מנשמתו של יעקב.