'ישקני מנשיקות פיהו' - שתהא מיתתי בנשיקה על ידי הקדוש ברוך הוא. וזהו הטעם: 'כי טובים דודיך מיין' - אלו דברי תורה. וכיוון שאני עוסק בתורה ושכינה שורה עליי, הוי התובע והנתבע במקום אחד, ולא יכול לעשות שליח לקבל הפיקדון.
ובזה יובן מה שאמרו זיכרונם לברכה על פסוק: ''חרות על הלוחות - אל תקרי חרות, אלא חרות ממלאך המוות'. ולכאורה קשה: שאיך אפשר שעל ידי התורה ניצול ממלאך המוות?! ואפילו שכתוב: 'אורך ימים בימינה', מכל מקום סוף אדם למות, ומי גבר יחיה לא יראה מוות?! ...
שכיוון שעל ידי עסק התורה שורה עליו שכינה, אם כן הוי התובע והנתבע במקום אחד, ולא יכול הקדוש ברוך הוא לעשות שליח למלאך המוות, ליטול נשמתו של צדיק. ולכן אמרו: 'חרות ממלאך המוות' - כי לא יוכל מלאך המוות ליטול נשמתו, אלא מת בנשיקה ע"י הקדוש ברוך הוא בעצמו.
וזה רמז הכתוב: 'והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך' - רוצה לומר: שאם אתה צדיק ומעשייך טובים, שאז השכינה שורה עלייך, הוי התובע והנתבע במקום אחד, ואז: 'כבוד ה' יאספך' - ולא על ידי שליח.