הנה כי דת ישראל היא מבוססת על החמלה הכללית ולא רק על היהודים התושבים, כי אם גם על הגרים, להתחשב עמהם כאלו הם אזרחי הארץ, כמה שנאמר: 'כאזרח מכם יהיה הגר, הגר אתכם, ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים'. ולכן בחג הזה, חג חירותנו, ואף בגלותנו המר הזה שאנחנו תחת עול זרים, מכל מקום זאת חירות מתוך עבדות, ואף שאינה דומה חירותו לחירות כל העמים, אמנם חירותו עומדת למעלה מחירות כל הגויים והעמים, והר נעלה ורוממה החירות הזאת היא הנותנת לו כח נעלמה לסבול כל ייסוריו ומכאוביו, כל ייסורי הנפש וייסורי הגוף. ...
המסירות הנפש היא שהקריבה אותנו להר סיני, וקבלנו את התורה, ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, וכל העמים ילכו בשם א-להיו, ואנחנו נלך בשם ה' א-להינו, ואם לפעמים נתרשל מעבוד את ה', ונעשה מעשים שאינם מתאימים לרוח תורתנו הקדושה, גם אז נרגיש בחטאתנו ורוח א-להים הנטוע בקרבנו. ובזכרנו את העבר: את יציאת מצרים, את מתן תורתנו, את האור הצפון בתוכה, את גזענו, את מחצבנו, נשוב אל ה' מתוך התעמקות והכרה ברורה, ומתוך אותה החירות, הנטועה בנו חירות הנפש, שרכשנו בחג חירותנו זה, היא שהגנה על עם ישראל להישאר בטהרתו, ואב לבנים מוריש את הסגולה הזאת, מדור לדור, ובכן גם בגלותנו אנו שמחים על חירות הנפש, ומקיים כי יראה ה' בעונינו - לתת לנו גם חירות הגוף ובהתאחדם יחד נעבוד את ה'.