מקצת שבחו

מארי עמרם קורח נולד לאמו ולאביו מארי יחיא קורח, ביום ז' סיון תרל"א (1871) בצנעא בתימן.
ראשית תורתו מפי אביו, מגדולי חכמי תימן בדורו. אך בשנת תרמ"א (1881), כשהיה בן עשר, מת עליו אביו, והוא המשיך בלימודו מפי מארי חיים קורח. 
תפקידו הציבורי הראשון היה סופר בבית הדין של מארי סלימאן קארה, לאחר מכן נתמנה להיות אחראי על קופת הקדש, וגם שימש כרב בית הכנסת 'אלכאסר' שבצנעא. 
בשנת תרצ"ב (1932) נבחר להיות עוזר לרב הראשי של תימן מארי יחיא אביץ', ובשנת תרצ"ד (1934) נתמנה להיות הרב הראשי של יהודי תימן. חכמתו וידיעותיו בתרבות האסלאם עמדו לו גם בקשריו עם השלטונות המוסלמים בתימן, בעיקר בנוגע לגביית מיסים ובפניות של השלטונות אל ראשי הקהילה. 
בערב יום הכיפורים בשנת תש"י (1950) עלה הוא ורוב גולת תימן לארץ ישראל במבצע 'כנפי נשרים'. את שנותיו האחרונות זכה לחיות בארץ ישראל אותה הגדיר 'אתחלתא דגאולה'. 
מארי עמרם קורח נפטר ביום י"ד תשרי תשי"ג (1953) ונקבר בירושלים. נכדו הרב שלמה קורח הוא הרב הראשי הספרדי של העיר בני ברק.
מארי עמרם קורח הוציא לאור שלושה ספרים: 'סערת תימן' - מנהגי יהדות תימן ותיאור חיי היהודים שם; 'עלמות שיר' - פירוש כמאתיים פיוטים מהדיוואן; ו'נוה שלום' - פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון לתנ"ך.