מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מבאר 'לא תרצח' על מורה הקופץ פיו ועל שאינו מורה ופתח פיו.
מובא בגמרא: תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה עובר על לא תרצח, וכן להפך אם לא הגיע להוראה ומורה עובר גם כן על לא תרצח. ולכך 'לא תרצח' פעמים ניקודה בפתח ופעמים ניקודה בקמץ. - ובא לרמוז בין מי שהגיע להוראה - וקמץ פיו ואינו מורה, ובין שלא הגיע להוראה ומורה - דהיינו פתח פיו, כולם בבל תרצח, ולכך נקודה בקמץ ופתח.
מי גרם להם כל זה עד שעברו על לא תרצח? - היא מידת הגאווה, בעוונותינו הרבים, שהיא מידה רעה לכל העבירות כולם. שמהראוי: יש הגיע להוראה - צריך ללמוד לאחרים, אבל מרוב הגאווה שבו אינו מורה, וגם כן מי שלא הגיע להוראה - צריך הוא ללמוד מאחרים, אבל מרוב הגאווה שבו, אינו רוצה ללמוד, ולכן בשביל הגאווה שבהם עוברים על לא תרצח.
ותרופה למכתם, אם יחזירו הגאווה לענווה, ומשתהיה בהם ענווה אז מי שהגיע להוראה - מורה דהיינו לומד לאחרים, ומי שלא הגיע להוראה - גם כן אינו מורה היינו צריך ללמוד מאחרים.
חכם יוסף נחמיאש , יוסף חן, פרשת בראשית, עמ' 78, הוצאת נכדי המחבר, חש"ד מתוך 'החכם היומי'
