'לעשות רצונך א-להי חפצתי, ותורתך בתוך מעי. בישרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא.' -
עיקר עסק התורה לשמה הוא כשיהיה עוסק בסתר. הכוונה שבא ללמוד, התלמיד חכם, כשיהיה עוסק בתורה שיהיה לימודו בסתר, ולא בפני רבים שאז תהיה כוונתו כדי שיפארוהו בני אדם ויכבדוהו, ובזה תהיה תורתו שלא לשמה, אלא צריך שיעסוק בתורה בסתר, וזה יהיה בשעת לימודו.
אמנם כשיהיה בבית המדרש ושאלוהו בשום דבר, צריך שיאמר דבריו בגלוי ובפרסום או אם יצטרך לדרוש ברבים וללמד תורה לבני דורו - כל זה צריך שיהיה בגלוי, ואין בזה שום חשש תורה שלא לשמה כי לא הקפידו חז"ל, והזהירו להיות עסקו בתורה בסתר, שהוא לשמו יתברך, כי אם בשעה שהוא למד לעצמו אבל לא בשעה שהוא צריך ללמד.
וזהו שכתוב: 'לעשות רצונך א-להי חפצתי' - שמה שהוא רצונך היינו שתהיה עסק התורה שאני לומד היא בסתר, כמו שכתוב: 'מה ירך בסתר - אף דברי תורה בסתר' - בזה אני חפץ ועושה כן. אבל כשאני צריך ללמד תורה לאחרים, כגון בבית המדרש ושאלו איזה דבר, או אם יצטרך לדרוש ברבים וללמד תורה לבני אדם, צריך שיהיה בגלוי ובפרסום ואין חשש בזה משום תורה שלא לשמה.